פרופ' יורם הרפז הוא מרצה לחינוך במכללות לחינוך בית ברל ואלקאסמי. הוא נולד (1953) וגדל בקיבוץ לוחמי הגטאות (ראו ספרו ילדי מעיין). לאחר השירות הצבאי שב לקיבוץ, ולאחר שנתיים (של עבודה ברפת ופעילות חברתית)  עזב לירושלים.

בירושלים הוא למד באוניברסיטה העברית היסטוריה כללית ופילוסופיה (לתואר ראשון) ומחשבת החינוך (לתואר שני). תוך כדי כך ואחר כך היה מורה להיסטוריה, אזרחות ופילוסופיה בבית ספר בויאר.

לאחר שבע שנות חינוך והוראה הוא לקח פסק זמן מהחינוך ונעשה כתב בתחומי החברה והתרבות במקומון הירושלמי "כל העיר". ב-1992 הוא התקבל למחזור הראשון של בית ספר מנדל למנהיגות חינוכית.

לאחר סיום לימודיו ב"מנדל" הוא השתתף בהקמת מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה. במסגרת עבודתו במכון הוא ניהל את הפרויקט "הוראה ולמידה בקהילת חשיבה" (ראו ספרו המודל השלישי: הוראה ולמידה בקהילת חשיבה) וערך את פרסומי המכון.

במהלך עבודתו במכון ברנקו וייס נסע לאוניברסיטת הרווארד לכתוב דוקטורט על חינוך החשיבה (ראו ספרו חכה, פיתיון ודגים: גישות לחינוך החשיבה) בהדרכת דיוויד פרקינס וצבי לם (הדוקטורט הוגש לאוניברסיטה העברית).

לאחר תשע שנים במכון ברנקו וייס הוא הצטרף לבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית, תחילה כמורה ואחר כך כמנהל. תוך כדי כך ואחר כך היה עורך כתב העת של הסתדרות המורים "הד החינוך".

ב-2006 הוא הצטרף למכללת בית ברל שבה הוא מלמד עד היום. ב-2022 הקים במכללה את "המרכז לתכנון סביבות חינוך" (ראו ספרו כיצד לתכנן סביבה חינוכית בשישה צעדים: המדריך) שאותו הוא מנהל.

החל משנת 2023  "המרכז לתכנון סביבות חינוך" ועמותת "מרחבים בניהול עצמי" פועלים תחת עמותה חינוכית אחת.

הרפז פרסם שבעה ספרים ומאמרים רבים העוסקים בהוראה, בלמידה ובחשיבה. הוא נשוי ואב לבת ובן.